קונספירציה

שאלתם את עצמכם פעם: למה בעצם כל כך מלוכלך בכל מקום? למה לא מתנפלים על העניין הזה, בחינוך, בתקשורת ובהקצאת משאבים וגומרים עם זה אחת ולתמיד?

כשמשהו במציאות מתרחש בחוסר הגיון לכאורה, זה צריך לעורר למחשבה. אולי יש בזה הגיון אחר?

אני מסתובב עם המחשבה הזאת מאז שהתחלתי להתעסק עם רעיון המהפח ובדעתי עולות שלוש תשובות אפשריות שעשויות להסביר את המצב:

תיאורית קונספירציה ראשונה שניה ושלישית יוצאות מהעיקרון של "FOLLOW THE MONEY. :

1. התשובה הבנאלית ביותר: אם הציבור מתרגל ללכלוך, זה חוסך את הכסף לנקיון, לא צריך לשלם לאוספי אשפה. למערך שינוע. להטמנה או העלמה אחרת. הטבע לכאורה בולע הכל ואם הציבור התרגל ולא תובע את זכותו לנקיון - אפשר לקחת את הכסף שחוסכים ולהשקיע אותו בצוללות, ביין טוב, במכוניות יפות לבכירים וכו. העניין הוא שהלכלוך לא נעלם. הוא אורב בפינתו, מחלחל לאדמה, למי התהום, לתוך גופם של בעלי החיים ולתוך הנפש, ואז הוא מתפרץ כמגיפה או כמשאב נחוץ שנעלם. הו אז, השבתו יקרה מאד: הדוגמא שאנחנו מכירים בישראל היא משק המים. בפיתוח מואץ חיסלו את הנחלים הגדולים. את עולם החי שלהם. את האיזון האקולוגי. הנחלים הזרימו לים ביוב והביוב שזרם בהם הפך לאיום בריאותי. בנוסף לכל אלה, המחסור הגדול ביותר שנוצר, הוא מחסור באזורי התחדשות לנפש האורבנית. בכל רגע יש פחות מקומות לאוורר בהם את הנשמה.

2. אם משאירים את הציבורי מלוכלך, אנשים הולכים למקומות הנקיים . למשל לקניונים או לאתרים בתשלום. זה מניע את הכלכלה. זה נשמע אבסורדי: מה, יושב שר בממשלה או קבינט ומחליטים: אנחנו לא מנקים את הטבע כי אנחנו מכירים אנשים ויודעים: אם הם לא יוכלו לנפוש בחינם על שפת הים או באיזה נחל קרוב, הם ילכו למקומות הסגורים והנקיים. אני חושב שזה המצב. שזו המחשבה שמניעה את הקצאת המשאבים הדלים ואת חוסר היעילות בטיפול במרחבי הטבע הציבוריים והחינמיים. דוגמאות: חופי הים... חמת גדר ולידה עין ג'ונס מוזנח להחריד, הסחנה מול מעיין עין הנצי"ב. כל כך התרגלנו שכשאנחנו מגיעים למקום מוזנח אנחנו לא שואלים: מי אחראי לנקות פה אלא מזדהים עם הכוונה לסגור את המקום לקהל או להפוך אותו לאתר בתשלום.

3. זה מאפשר הפרטה או במלים אחרות העברת או מכירת נכסי הציבור לאנשים פרטיים. כל מקום שנסגר, שמוקם בו מלון או ספא או אפילו "גן לאומי" הופך לבלתי נגיש לחלק לא מבוטל של האוכלוסיה. צריך להיות בעל ממון כדי להכניס משפחה לסחנה, למצדה, לשמורת עין גדי וכיו"ב.

תיאורית הקונספירציה הרביעית היא רדיקלית יותר:

אם הציבור נחשף כל הזמן ללכלוך, חושיו מתקהים והוא מפסיק להבחין ולהיאבק בלכלוך. גם בלכלוך הפיסי ולא פחות מזה בלכלוך הציבורי המוסרי ואפילו האישי. בתוך הרי הזבל קל להעלים את הלכלוכים הקטנים. צאו לטבע ותראו בעצמכם.